בשנה וחצי האחרונות אני כותבת ועורכת אבל מעט מאוד ביחס למה שעשיתי בעבר, כיוון שעיקר זמן העבודה שלי מוקדש לתמיכה טכנית במערכות מידע.
כן, בטח אתם שואלים את עצמכם – מה הקשר?
לאחר שש שנים בתחום הרגשתי שחוקה מאוד בכתיבה, עבדתי עם לקוחות גדולים, והצלחתי להתפרנס בכבוד, אבל הייתי לחוצה מאוד, לא היה לי אופק, בשלב מסוים, מנהלי תוכן שהסתדרתי איתם עזבו, ולא הגעתי להבנות עם המנהלים החדשים.
הרגשתי שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי
עבדתי קשה מדי, שעות רבות מאוד, כתבתי על נושאים מורכבים, והרגשתי שלא תוגמלתי ביחס ישר למאמץ, לא הערכתי את העבודה שלי ואת הערך מאחוריה, הייתי בודדה. הייתי בוסית גרועה מאוד לעצמי, לא ימי חופש, לא מתנות לחגים, לא זמן איכות עם ילדיי האהובים, הכול סביב עבודה, שיווק, תוצרים ומילוי היומן במשימות. זה אולי הווידוי האישי ביותר שלי בתחום המקצועי, חרף העובדה שהתוכן שיצרתי הביא ערך רב ללקוחות.
עלו בקרבי צרכים אחרים
הזמן עבר, ורציתי לשלב ביום יום שלי גם את עולם ההדרכה שכה התגעגעתי אליו, רציתי עבודה, שמספקת לי תוצאה מיידית, ערך ממשי ומדיד. וכך הגיעה ההצעה לחזור לתחום מערכות המידע. תחילה עבדתי בפרויקט בחברה בינלאומית באזור השרון, התרגשתי, סוף סוף היו לי עמיתים לעבודה, אבל מהר מאוד גיליתי עד כמה אני לבד גם שם, עד כמה התחרות גבוהה, וגם בסביבת עבודה היברדית, מרגישים לבד.
אחר כך אמרתי לא עוד, וחזרתי לכתיבה בכל הכוח, מצאתי לקוחות חדשים, מילאתי יומנים, עדכנתי תמחור, פעלתי בנחישות, כמו שאני יודעת, ובירכתי על האפשרות להשיב לעצמי את הזמן, לא להיות זמינה כל הזמן, לא להרגיש אשמה, שאני לא ליד המחשב, זה היה מרענן מאוד. עם זאת עדיין הרגשתי שמחובתי לייצר לעצמי עבודה ולהתקשר לארגונים גדולים ואמינים שמספקים תוכן באופן שוטף.
חלמתי לכתוב למותגים בתחום העיצוב
חלמתי לכתוב למותגים מעולמות העיצוב, כי אני מחוברת לעולם הזה יותר מכול, התוכן קיים בשפע ברשת, ואני מתרגשת מיופי, אסתטיקה ונוחות. אני אוהבת את עולם העיצוב, הוא מאיר את עולמי הפרטי שלי, אבל לא הצלחתי להגיע ללקוחות הללו, לצערי הרב, וכשכבר הגעתי אליהם, זה תמיד היה דרך מתווך שגזר קופון שמן. היה לי כיוון נוסף לפתח מערכי הדרכה למכירה, משהו שכבר עשיתי בעבר וכלל סקירת מוצרים ושוק, לצערי, גם פה היה צורך ב"חינוך שוק", זו מכירה ברמה אחרת, ללקוחות מובחנים היטב, בדרך כלל לא לקהל עממי.
ואז חזרתי להייטק
כבר הייתי "בשוונג" ידעתי לאן אני פונה, ומה עלי לעשות, כתבתי תוכן חדש, רציתי לעצב את האתר מחדש, הבנתי בדיוק עם מי לדבר, ואיך לקדם את השירות שלי. יש לי קשרים, אבל אז הגיעה ההצעה לחזור להייטק, בזכות קצה חוט שלא סגרתי, חשבתי, שהוא לא יניב לי דבר, אבל הופתעתי, על הקו המתינה לי מנהלת הגיוס של חברת תוכנה מובילה, ביקשו שאחליף מישהו בתפקיד למשך כעשרה חודשים, ואז אוכל לסיים. חשבתי שאוכל לשלב את התפקיד עם הפריצה העסקית הבאה שלי. הייתי מוכנה לגדול, הייתי חייבת. הייתי אופטימית, אבל המציאות הייתה אחרת, גם כשניסיתי למתוח את הגבול עד הסוף – מה שהיה שייך לי הגיע אלי למרות הכול.
ועכשיו הפרויקט עומד להסתיים.
שנה עברה מאז אותה שיחה, הייתי במקום אחר, והנה אני פה, כבר עם סדר יום חדש, תחביבים, שאני יכולה לטפח, גרה בדירה אחרת, עובדת מעמדת עבודה מסודרת ויפה יותר מזו שהייתה לי, בוגרת יותר, בטוחה יותר, יכולה לתת למשפחתי יותר, אך עדיין חוששת. כי יש דבר אחד שלא הוכחתי לעצמי, רציפות תעסוקתית. לומר שהשנה הזו הייתה קלה, לא ולא, המשכתי לכתוב ללקוחות, חלקם בתחום העיצוב, התפתחתי מקצועית גם בתחום הכתיבה והעריכה הלשונית, אבל לא יכולתי לשלב. הייתי עמוסה, כועסת מדי, שילמתי המון מיסים. הרגשתי שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי ולא יכולה להיות ביום חופש אחד.
ומה עכשיו מה הלאה לשנת 2024?
אומרים שזו תהיה שנת לחימה, אנחנו עוברים ברמה הלאומית את המשבר הגדול ביותר שעברנו פה כאומה בארץ ישראל, משבר בקנה מידה של שואה ואיום על הכחדת העם היהודי. מי אני שאני חושבת כך על דלת אמותיי ובעיותיי הפרטיות – אך גבורה לחוד ומציאות לחוד – החשבונות משולמים כל חודש כמו שעון, וכדי לשלם אותם אני צריכה לעבוד. באופן כללי מהר מאוד הבנו כחברה, שהמשק ימשיך, ויהי מה, חייבים להמשיך את המציאות בצל הלחימה, ולכן אני פה. צריכה להיות מציאותית ולהיערך ליום המחר.
תכנונים לשנת 2024
אני אוהבת לכתוב ובעיקר לערוך, והייתי שמחה להתקרב יותר לעולם הבריאות הטבעית, עולמות העיצוב בדרך כלל מצריכים עבודה מאתר, מעסק, ממפעל, מה שלא מתאפשר לי במשרה מלאה, אבל עולם הבריאות הטבעית גמיש יותר. הבלוג השנה יוקדש לעולם הבריאות הטבעית, כי חשוב לי להיות מזוהה עם הנושא, אני לומדת בעצמי בעזרת ספרים מהתחום, ואשמח לקרב קהל שמתחבר ויוכל להפיק תועלת. לגבי העבודה, פרנסה ולחם (ללא גלוטן כמובן) הרי שיש לי תקווה שאכן אמצא תפקיד הדרכה ויישום בהייטק, גם אם אעבוד בסביבה היברדית, הכול אפשרי, הכול.
מאחלת לכולנו שנה טובה, שהחטופים שלנו ישובו לפה בשלום, שישראל תנצח במלחמה הצודקת הזו, שהצדק ייצא לאור.
הילה